נעמה דהרי

שם התערוכה: מצב משפחתי

נגזרת נייר

עבודתי עוסקת באחים ובדימיון בניהם. 

נושא זה הגיע במפתיע, לאחר שעבדתי על פרוייקט אחר ונוכחתי לדעת כמה אני ואחיי דומים. ככל שעבדתי על הדיוקנאות שלהם ועשיתי אינסוף סקיצות- קווי הדימיון לא הפסיקו להופיע.

כשאתה חי בבית ומכיר את האנשים שבו מגיל אפס, השוני הוא רב. השוני מתבטא גם בחיצוניות וגם בפנימיות. לכל אחד במשפחה יש אופי מסויים, חוזקות וחולשות, וכל אחד מצליח לתפוס את הפינה שלו בתוך התמהיל.

אך כשיוצאים החוצה ומסתכלים באופן אובייקטי על מספר קווים ושירבוטים שמחוברים יחדיו, מגלים כמה יש מן המשותף. 

בעבודה זו בחרתי להתמקד בתווי הפנים שלי ושל ששת אחיי ואחיותיי. מזערתי את רעשי הרקע ככל שניתן (רקע, גודל, צבעוניות וכו), ונתתי לקווים בודדים להשמיע את קולם.

הטכניקה שבה השתמשתי היא חיתוכי נייר. בחרתי בטכניקה זו מכיוון שהיא נקייה לגמרי ולבנה לחלוטין. באופן זה הצופה יכול להפיק בעצמו את המידע מן הדיוקן, הוא מחבר במוחו את הקווים החתוכים לכדי תווי פנים, תוך כדי שהוא פנוי להשוואה בין הדימיון והשוני מדיוקן לדיוקן.

ההצבה בעבודתי חשובה גם כן. בחרתי להעמיד את כל הדיוקנאות בגובה הפנים של הצופה ובצורת מעגל. דבר היוצר אופציה לצופה ''להכנס'' לתוך העבודה ולחוות אותה מבפנים, לתת לו תחושה של סחרור- מספר רב של פנים דומים, אך שונים, תלוי ברמת ההתמקדות שלו בפרטים.

הדיוקנאות מסודרים לפי סדר הולדתנו, 

אך לצופה אין אפשרות לדעת איפה ההתחלה ואיפה הסוף, דבר הנותן תחושת שיוויון בין כולם- ''טשטוש'' נוסף לשוני בנינו.

את הדיוקנאות ניתן לראות משני צידי העבודה, מה שגורם לצופה לראות דיוקן אחד אבל בעצם לראות גם את השאר מבצבצים מתוך חיתוכי הנייר. כך העבודה משלימה את עצמה ורומזת לצופה על הקשר בין הדמויות שלפניו.